<h1>רא"ש — דמאי</h1>
<h2>דף יא:</h2>
[דמאי פ"ג מ"ד] המפקיד פירותיו אצל הכותי או אצל עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית אצל הנכרי כפירותיו. לכאורה היה נראה לי לפרש דהן כפירות הנכרי ומעשרן ודאי שברור לנו שהחליפן אבל ברישא אינו ודאי שהחליפן לפי שהוא מתפרנס מאומנותו וירא לעשות שקר שמא יקפח פרנסתו, ובהכי נמי ניחא לי למאי איצטריך להני תרי בבי לאשמועינן דכותי וע"ה לא חשידי לאיחלופי אלא לא זו אף זו קאמר לא מיבעיא אומן אלא אפילו בפקדון לא חשידי לאחלופי, ואי אפשר לפרש כן דמפקיד אצל נכרי יעשר ודאי דשמא לא החליפן הנכרי והמוציא מחבירו עליו הראי', ונראה לי לפרש על פי הירושלמי דפריך מרישא לסיפא הכא אתמר לטחון נכרי דמאי והכא אתמר אצל הנכרי כפירותיו ומשני כאן קופה בקופות כאן פירות בפירות, פלוגתא דר"ש ורבנן בקופה בקופות דהכי איתא בירושלמי לא אמרו אלא כדי קופתו הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי, והכי פירושו אצל הנכרי כפירותיו כפי הפירות שיש לו לנכרי אם הפקיד אצלו שתי קופות ולנכרי שתי קופות שתיהן דמאי, ואם אין לנכרי אלא קופה אחת אחת דמאי ואחת ודאי מתוקנת דלא חיישינן שמא הביא הנכרי פירות מן החוץ והחליפן, אבל אם הפקיד אצלו פירות בלא קופה אע"פ שאין לגוי פירות כ"כ כיון שהם מעורבין הכל תורת דמאי יש להם דאין יכול לשער כמה היו פירות של גוי, ובטחון נכרי אפילו קופות הוי כמו פירות בפירות ואפילו לא היו חטים בביתו של גוי הוי דמאי לפי שהכל מוליכין שם חטים לטחון ואף אם אין לו רע משלו מחליף רע של אחר בטוב של זה ואח"כ כשיזדמן לו רע יתנהו לבעל הרע הילכך הכל דמאי, ור"ש מחמיר דאפי' במפקיד בקופה הכל דמאי, ואע"ג דשמעינן ליה לר"ש במנחות פרק ר' ישמעאל דמירוח הגוי פוטר מ"מ חייב משום גזירה דבעלי כיסין. ובפ"ק דבכורות גרסינן א"ר אלעזר להפריש כ"ע ל"פ דבעי לאפרושי כי פליגי ליתנן לכהן ת"ק סבר ודאי חלפינהו ובעי מיתבינהו לכהן ור"ש סבר דמאי.
